הפעם אני רוצה לספר לכם על התלבטויות בקשר כבר בתחילתו.
זוג חדש נכנס לקליניקה. רווקים בתחילת העשור השלישי, מקצועות חופשיים.
סיבת הפנייה – היא רוצה להקים אתו משפחה הוא לא בטוח. אוהבים, בטח אוהבים. יש תשוקה וטוב להם יחד. אלא שלאחרונה רבים הרבה על כיוון הקשר. להיות או לחדול?
אישה וגבר מכירים. זוג חדש נוצר. ההכרות הראשונית מלהיבה ומרגשת. כשיש כימיה ויש עניין הדדי, יש תקווה. הזוגיות בתחילת דרכה מתפתחת בשל צרכים משותפים לשייכות שהזוג מחזיק.
אולם על אף התקווה רבים נכנסים לקשר חדש, טוב ומבטיח ככל שיהיה עם הרבה חששות ופחדים. כל אי הסכמה הופכת למהותית ומתקבלת כסימן רע לבאות.
האם להמשיך או להיפרד. שאלה חוזרת כמעט מההתחלה.
האם אלו אכן סימנים שהזוגיות לא טובה? האם הצפייה להסכמה מלאה היא מציאותית? האם הצורך בהסכמה תמידית נוגד בעצם את הרעיון ששני זרים מנסים לבנות זוגיות שבה המשותף והשונה חייבים למצוא את מקומם בתוך המרחב הזוגי.
מה גורם לזוג חדש לחששות ומתח כבר מההתחלה?
הקליניקה מראה שהיסטוריה של יחסים קודמים וקשרים ראשוניים לא טובים מעיבים על הזוגיות החדשה ולא נותנים לה אפשרות להתפתח.
אדם שחווה קשרים קודמים מאכזבים ולא מספקים, כמהה לקשר אחר שיש בו נחמה וביטחון. הוא זקוק ומשתוקק לקשר של אהבה ללא תנאים, קשר שיקבל אותו על כל פגמיו ללא ביקורת או דרישה ולא יכאיב לו יותר אף פעם.
אך באופן פרדוקסלי הוא יחפש בן/ת זוג שממנו יוכל לדרוש ואתו יצליח להיאבק על כל מה שהוא צריך. מאבק על צרכים שלא סופקו והוא מצפה שהזוגיות תמלא ותרפא פצעים וחסרים מהעבר.
הוא לא ער ולא מוכן לקבל את העובדה שלבן/ת הזוג יש צרכים, פצעים ומגבלות משלו.
התלות באחר שממנו יבוא עזרי, היא מנוע רב עצמה לתסכול ואכזבה.
הזוגיות יכולה להיות מרפא ונחמה לשני בני הזוג אם הם יכוונו וילמדו זה את זו. אפשר ללמוד ולהשתמש בזוגיות כמשאב משותף בו כל אחד הוא גם תומך וגם נתמך. גם נותן וגם מקבל. אם רק נדרוש עבור עצמנו, היא תהפוך לחרב פיפיות שפוגעת בחזרה.
אדם מביא לקשר את אופי הקשר המיטבי או הפוגעני עליו גדל. גם אם ינסה לשנות אותו הוא יחזור לדפוסים הידועים לו.
בכל קשר חדש הוא ימצא בת זוג שתקבל את אותה תבנית מוכרת, עליה גדל ובתוכה נבנתה אישיותו הזוגית. זוהי תבנית פנימית לא מודעת כמובן שמפעילה ומנציחה קשרים כואבים, קשרים שבורים.
כדי לצאת מהדפוסים המזיקים על הזוג לעבור תהליך בנייה משותפת של זוגיות אחרת, יצירתית ומכילה, שיש בה מקום לשניים, שתהיה חזקה מספיק להכיל תסכול, כאב ופשרות איתם אפשר לחיות.
לא להיות או לחדול אלא לחיות עם הידיעה שאין דבר שלם יותר מלב שבור.
