הבוקר צפיתי בפעם השנייה בסרט המצוין והמומלץ 'סיפור נישואין' (של נח באומבך , 2019)
הסרט מראה לנו מערכת יחסים זוגית שעולה על שרטון, למרות אהבה גדולה ועניין משותף שבני הזוג חולקים.
מהטעם הזה מוצאת לנכון להקדיש לו פוסט.
ניקול (סקרלט ג'והנסון) וצ'רלי (אדם דרייבר) הם אומנים מצליחים. הוא במאי תיאטרון מוערך והיא השחקנית הראשית והמועדפת במחזותיו. לזוג בן משותף בן שמונה ושניהם הורים מסורים ואוהבים לבנם. הם מחוברים בהרבה רבדים, העולמות המקצועיים שלהם משיקים, חיי המשפחה מתנהלים בסימביוזה מעוררת קנאה. נראה שהם מכירים, מכילים ומשלימים זה את זו. הסרט מראה שעות רבות ויפות של אינטימיות משפחתית שנמשכת שנים. אך למרות החזות המשפחתית השלמה, מתחת לפני השטח רוחשת דרמה זוגית רגשית לא פתורה. החיבור הפוטוגני מסתיר קרעים, בגידה וריחוק רגשי עד הצורך בפרידה. הסרט מתחיל מפגישת גישור שבה בני הזוג מתבקשים להקריא זה באוזניה של זו את המעלות הטובות שכל אחד רואה בשני. המטרה – גישור, פרידה מוסכמת ללא מלחמות מיותרות. פגישת הגישור לא מצליחה. ניקול, מסרבת לשמוע או להשמיע, היא חשה ברית גברית שכופה עליה מצב שמסמל בעיניה את יחסי הכוחות בקשר הזוגי עם בעלה. ההתמסרות שלה כאישה לרצונו של הגבר. היא מתמרדת ועוזבת ובעצם מנפצת את הגשר לפרידה בהסכמה. ניקול מורדת בתפקיד האישה/אימא שנמצאת בצללים מאחורי הגבר שלה ויוצאת למלחמה על קולה ומקומה בחזית לאור הזרקורים המלא, היא מחפשת את כוחה ומקומה ולשם כך מתחברת לעורכת דין קשוחה ומלחמתית. הסיבה הגלויה לפרידה הוא הרצון של ניקול לחזור לעיר הולדתה . ליד משפחתה, לגור ולעבוד בה. היא מקבלת תפקיד ראשי בסדרת טלוויזיה. רק היא, ללא צ'רלי. ההצלחה תהיה שלה והכישלון יהיה שלה. המעבר הזמני מגלה את הצורך העמוק של ניקול בנפרדות ובביטוי עצמי. ניקול האישה והשחקנית מבקשת להתפתח ולהפוך לאשת מקצוע בזכות עצמה ולא רק המוזה או השותפה של בעלה.
למאבק על עצמאות ואינדיבידואליות יש מחיר כבד. הצורך של ניקול לביטוי והתפתחות אישית גובים מחיר כלכלי ורגשי מכל השותפים. הצורך בביטוי אישי מול האחדות המשפחתית. רצונו של הפרט מול מוסכמות חברתיות. כדי לשמור כביכול על טובת הילד, מערכת המשפט פועלת ללא חמלה. המטרה – ניצחון, בדרך לשם עורכי הדין רומסים את הערכים עליהם התבססה הזוגיות. הם מנסים להכפיש את הצד השני בכל דרך אפשרית כדי לזכות בנקודות זכות. בדרך לניצחון יש ניסיונות למחוק את הקשר שהיה וכדי לנצח יש להראות רק את הפגמים של השני, את נקודות החיכוך ואת הבעיות שהיו בקשר.
הסרט אמנם מסתיים בגירושין, אך בסופו מראים ברגישות את האהבה שנותרה בין צ'רלי וניקול, את הדאגה והחברות זה לזו ואת הסיבות שחיברו את זוג הגיבורים.
למרות הפרידה של הזוג, ואולי בזכותה, כל אחד מהם ממשיך להתפתח ולהצליח. האם טיפול זוגי בזמן היה עוזר להם להתפתח בתוך הזוגיות? להכיר בצורך של ניקול בעצמאות ונפרדות ולחזק את העצמאות של כל אחד מהם? אולי …קשה לדעת.
יש מחיר לחיים ביחד ויש מחיר לחיים עצמאיים בנפרד.
'אך לבד הוא לבד' שר צ'רלי בסוף הסרט, ו'להיות חי' זה לחיות יחד.